מה?
ניתוח לייזר להסרת משקפיים בשיטת אינטרלאסיק.
מי?
פרופסור יוסף פרוכט-פרי, מנהל רפואי הדסה אופטימל. מייסד יחידת הקרנית במחלקת העיניים בבי”ח הדסה עין כרם. אחד המומחים המובילים בעולם בתחום זה.
איפה?
הדסה אופטימל.
למה?
התחלתי להרכיב משקפיים בכיתה ג’. מאז אני פשוט לא זוכרת את עצמי בלי משקפיים. מן הסתם המספר לא התחיל כל כך גבוה, אבל עלה ועלה לאורך השנים. כשהגעתי לגיל 18+ הוא כבר עמד על מעל 10-, ובעשור האחרון לחיי התייצבתי על מספר 12-. כל חיי הבוגרים אני למעשה לא רואה בלי משקפיים שום דבר חוץ מכתמי צבע מטושטשים. רק מי שיש לו מספר גבוה יכול להבין כמה התלות הזו גבוהה: אם המשקפיים עפו לי מהשידה בזמן שישנתי (וזה קורה כשיש חתולים בבית) אני אמצא את עצמי זוחלת על הרצפה ומגששת. אם מישהו נתן לי מכה והעיף לי את המשקפיים ברחוב (סיפור אמיתי) אני פשוט חסרת אונים אם מישהו לא עוזר לי. כל בורג שנפתח, סדק בעדשה, תאונות קטנות שיכולות לקרות לכל אחד – גרמו לי לחוסר יכולת מוחלט לתפקד. שנים שלא הייתי בים/בריכה בלי משקפיים, גם כשנכנסתי למים, כי אחרת לא יכולתי לראות כלום.
עדשות מגע לא היו פתרון עבורי מכל מיני סיבות ככה שנשארתי עם משקפיים.
פנטזתי על ניתוח כזה שנים אבל מאוד פחדתי. גם בגלל המספר הגבוה וגם בגלל שעיניים, באופן טבעי, זה דבר שמפחדים עליו. פחדתי מכאבים, סיבוכים, מכל התהליך כולו.
מה שנתן לי את הפוש לעשות את ההחלטה הזו בכל זאת היה פוסט של חברת פייסבוק שהיו לה מספרים דומים לשלי ועשתה את הניתוח. הכרתי כמובן הרבה אנשים שעשו ניתוחים כאלה אבל לא מישהו במספרים כאלו, ולקרוא את החוויות שלה ואיך שהיא כתבה שפתאום היא רואה ממש הפיל אצלי איזה אסימון ונולדה החלטה שאני עושה את זה. בגלל זה אני גם כותבת על זה כאן, כי אם מה שאספר יוכל לעזור למישהי לעשות את ההחלטה הזו עבור עצמה, אז עשיתי את שלי.
הפרופסור
פרופ’ פרוכט הוא מומחה רציני, סופר מקצוען ובעל רקורד עשייה שכל מנתח יתקנא בו. במקביל הוא גם בנאדם עם טולרנטיות נמוכה לשטויות. אני מודה שאני מאוד התחברתי אליו מההתחלה, יש לו חוש הומור סרקסטי שמצא חן בעיני ואהבתי שהוא אומר דברים כפשוטם ובלי לייפות. עם זאת, מי שחשוב לה מנתח בעל גישה רכה ומחבקת, אולי הוא לא האחד בשבילה. אני כאמור מאוד מאוד מרוצה ממנו. הוא מאוד יסודי ורציני בבדיקות ובהסברים שלו, ולאחר הניתוח הוא נגיש גם בטלפון הביתי, בנייד ובווצאפ, זמין ועונה על שאלות ואין לו בעיה שתגיעי לעוד בדיקה גם אם 99.9% שהבעיה היא בראש שלך. אני באמת הרגשתי שהייתי בידיים הכי טובות שיש, במיוחד כיוון שידעתי שהוא ניתח גם את הבת שלו ומבחינתי אין הצבעת אמון יותר גדולה בהליך הזה.
מהלך הניתוח
קודם כל, חשוב לציין שלפני כל קביעת ניתוח בכל מכון שהוא צריך לעבור בדיקת התאמה מקיפה בה עושים כל מיני בדיקות כדי לוודא האם העיניים שלכן בכלל מתאימות לניתוח לייזר ואם כן לאיזו שיטה. חשוב ללכת למכון שהמטרה שלו היא לא להעביר כמה שיותר אנשים את הניתוח כמו סרט נע אלא לכזה שידע גם להגיד לכם “לא” אם אתם לא מתאימים.
אני אובחנתי כמתאימה לשיטה שנקראת אינטרלאסיק, שבעצם נעשית כולה על ידי לייזר ללא מגע יד אדם. זה דבר שיש לו הרבה יתרונות, ראשית לייזר תמיד יהיה יותר מדויק מיד אנושית ושנית זה סטרילי בהרבה ומפחית סיכון לזיהומים.
אחרי בחינת כל הנתונים שלי פרופ’ פרוכט הסביר לי שככל הנראה מה שיקרה בסוף זה שיצליחו להוריד אותי לסביבות מספר 1- עד 1.5-, שזה מספרים שאומרים שביום יום אוכל להסתובב ללא משקפיים, אבל כן אצטרך משקפיים לנהיגה או קולנוע. לי, שכאמור לא ראיתי כלום ללא משקפיים ב-20 שנים האחרונות, זה נשמע כמו אחלה דיל.
בשבועיים שלפני הניתוח עצמו צריך לשים טיפות עיניים שלוש פעמים ביום. ביום הניתוח חשוב לבוא עם פנים נקיים, בלי מייק אפ או שום סוג של איפור.
אני אתאר עכשיו את מהלך העניינים ביום הניתוח. אם אתן חושבות שזה עלול להלחיץ אתכן, דלגו על הקטע הזה. אני אישית הרגשתי שנכון לי לדעת בדיוק מה הולך לקרות בכל רגע כך שלא אלחץ משום דבר ואדע לקראת מה להכין את עצמי. אתן מכירות את עצמכן הכי טוב ויודעות איזו גישה הכי נכונה לכן.
אז לפני הניתוח עוברים משהו שנקרא Wave Front – תהליך מיפוי מדוייק של הקרנית שלכם שהנתונים שלה מוזנים למכשיר הלייזר כך שהביצועים שלו יהיו הכי מדויקים שאפשר. הבדיקה הזו נעשית או יום לפני הניתוח או באותו יום. אני עשיתי אותה באותו יום. היא לא כואבת או לא נעימה בשום צורה, פשוט יושבים ומשעינים את הראש על מעין מכונה, פותחים את העין ואור סורק אותה.
לאחר מכן הולכים לחדר המתנה ומקבלים כדור הרגעה (נדמה לי שזה היה ווליום, אבל אל תתפסו אותי במילה). לא חייבים לקחת אותו אבל מאחר שרוב האנשים מאוד לחוצים, זה מומלץ. אחרי כחצי שעה האחות מכניסה אתכם לחדר הכנה. שם שמים לכם המון טיפות הרדמה בעיניים, בכמה סיבובים. באמת לא מתקמצנים על הטיפות האלה אז אין לכן מה לדאוג שאולי העיניים לא יירדמו עד הסוף, אין מצב שזה קורה. חוץ מזה אוספים את השיער בכובע פלסטיק כזה (כמו של מקלחת), מכסים בכובעים דומים את הנעליים והאחות מחטאת את כל אזור הפנים בעזרת אלכוהול.
אחרי כמה דקות נוספות נכנסים לחדר הניתוח עצמו. נשכבים על מיטה (שהיא אגב נוחה ורחבה להפתיע לעומת מיטות חדר ניתוח שיצא לי להיות עליהן). מכסים אותך בשמיכה כבדה עד גובה החזה, גם כי קר שם וגם כדי שהידיים לא יוכלו להתרומם בקלות. ניתוח האינטרלאסיק מתרחש בשני שלבים: ראשית הלייזר מסיר את כיפת הקרנית, ולאחר מכן נעשה תהליך הסרת המספר עצמו. כמובן שאת העניינים הטכניים אני לא מבינה בדיוק (המנתח יסביר לכן את זה בפגישת ההתאמה הראשונית), רק חשוב לזכור שמדובר בשני שלבים. לאורך כל התהליך המנתח, שיושב מאחוריך, מחזיק לך את הראש ומכוון אותו במידת הצורך. אל תנסו להזיז את הראש בעצמכן – פשוט תנו לו לכוון אתכן. חשוב לזכור שהלייזר היום סופר רגיש ומדוייק, הוא יודע להתעלם מהתזוזות והתנועות הטבעיות של העין כך שאין לכן מה לפחד שתעשו איזו תנועה לא רצונית והניתוח ייהרס. זה פשוט לא קורה.
לפני שמתחילים עם הלייזר עצמו שמים לך מעין מפסק כך שלא תוכלי למצמץ. בשלב זה העיניים כבר רדומות אז לא מרגישים שום כאב, אולי רק קצת אי נוחות. לא יותר מזה.
ומתחילים עם הלייזר. השלב הראשון כאמור הוא הסרת הכיפה. המכשיר יתקרב אליכן ואתן תשמעו את המנתח אומר “סאקשן”, ותרגישו משהו נצמד אליכן לעין ואז מתנתק. שוב: זה לא כואב בכלל. מרגישים שקורה משהו אבל אין כאב. לאחר מכן השלב השני – מעבירים אתכן (בעזרת המיטה שזזה כמובן. אתן עצמכן לא זזות מרגע השכיבה על המיטה) למכשיר השני. אתן תראו מין אורות אדומים וירוקים בזמן שהלייזר עובד. המנתח יזיז לכן קצת את הראש וזהו. גם כאן אין שום כאב. אחרי שתסיימו את זה התהליך כולו יחזור על עצמו בעין השנייה.
מתישהו במהלך הניתוח – אני באמת לא יודעת מתי כי לא הרגשתי את זה בכלל והבנתי רק בדיעבד – מכניסים לכן עדשה לעין, כדי להגן על האזור. עדשה בלי מספר. אני כאמור לא הרגשתי אותה בכלל ואם לא היו אומרים לי שיש לי עדשה בפנים לא הייתי יודעת.
כל התהליך כולו מרגע השכיבה על המיטה נמשך כרבע שעה. באמת לא הרבה זמן. אני ניסיתי לספור לאורך התהליך כדי להרגיע את עצמי, אבל אני מודה שלא הצלחתי לעבור מעבר ל-50 :-D אחרי שמסיימים עם שתי העיניים מוציאים את המיטה מתחת למכונות, ואם היו לכן מספרים גבוהים כמו שלי אתן תראו לראשונה שעל התקרה מצוייר סמיילי קורץ. אני לא ראיתי אותו כשנכנסתי לניתוח אבל מהשנייה שהוא נגמר – ראיתי. זה פשוט מדהים. לא יכולתי להאמין. את מתיישבת על המיטה והמנתח ישים לך מעין משקפי פלסטיק מגינים ויוליך אותך לחדר ההתאוששות. שם יש טלוויזיה ואת תעמדי בקצה החדר ותראי שאת יכולה לקרוא את הכתוביות. האחות תביא לך כדור נגד צרבת ושני כדורי סטרואידים שלוקחים מאוחר יותר. את כדור הצרבת לוקחים בגלל שהסטרואידים עושים צרבת. אחרי זה צריכים לשבת בחדר ההתאוששות ולתת לעיניים לנוח קצת.
אחרי כשעה הרופא יעשה לכן בדיקת ראייה ובדיקת קרנית על מנת לבדוק שהכל בסדר. חשוב לזכור שבשלב זה אתן עדיין לא תראו כמו שתהיה התוצאה הסופית, אבל אם היה לכן מספר כמו שלי אתן תראו הרבה יותר טוב ממקודם :-D אני ראיתי למרחוק טוב כבר מהתחלה, לקרוב עוד היה מטושטש למספר ימים אחרי הניתוח אבל הלך והשתפר מיום ליום.
סביר להניח שיהיו לכן שטפי דם בעיניים. לא להבהל – זה נורמלי ועובר מעצמו עם הזמן.
הימים שלאחר הניתוח
את משקפי הפלסטיק ששמים לכן לאחר הניתוח לא מורידים ב-24 השעות הראשונות. ישנים איתן ואסור גם להתקלח (מהסיבה הזו אני ממליצה לעשות מקלחת טובה לפני הניתוח). בבוקר שלמחרת הניתוח תגיעו לביקורת שבה יורידו לכן את משקפי הפלסטיק, המנתח יוציא את העדשה מתוך העין ויעשה לכן שוב בדיקה של הקרנית ובדיקת ראייה. בנקודה הזו בזמן הראייה שלי עמדה על 6/8. לצורך השוואה – 6/6 נחשב ראייה מושלמת, ובשביל לנהוג ללא צורך במשקפיים צריך ראייה של לפחות 6/12 בעין אחת. כך שהתוצאה הסופית היתה הרבה יותר טובה ממה שחשבנו, יש לי פחות מחצי מספר ואני בעצם יכולה גם לנהוג ללא משקפיים. בהמשך השבוע אגב הייתי בבדיקה נוספת שבה חדות הראייה עלתה ל6/7, נתון שלא העזתי לחלום עליו בכלל.
אחרי הבדיקות יאספו את כל המנותחים החדשים בחדר ישיבות והמנתח יעשה לכם תדרוך על מה שמותר ואסור לעשות בחודש הקרוב.
ראשית והכי חשוב – בארבעת הימים הראשונים שאחרי בדיקת הביקורת צריך לשים 10 טיפות עיניים בכל עין ביום – 4 טיפות אנטיביוטיקה ו-6 טיפות סטרואידים. אני הכנתי לעצמי ממש טבלה עם זמנים כדי שאוכל לסמן כל פעם שאני שמה ולא אפספס.
אחרי ארבעת הימים הראשונים האלו מפסיקים עם הטיפות האנטיביוטיות ושמים רק טיפות סטרואידים, 3 פעמים ביום, למשך שבועיים בסך הכל מיום הניתוח. נוסף על כך בשלושת הימים הראשונים שלאחר הניתוח לוקחים כדורי סטרואידים וכן כדורי צרבת. פרופ’ פרוכט ציין שהטיפות עלולות לשרוף, אבל לי לפחות זה לא קרה.
מבחינת ההתנהלות השוטפת בעיקרון כבר אפשר לחזור לשגרה, אם כי אני מאוד ממליצה לקחת כמה ימי מנוחה בבית כי הראיה בכל זאת עוד לא מאה אחוז וכן עלולים להיות כאבים או אי נוחות (אם כי לי לא היתה, למעט ביום הראשון שלאחר הניתוח בו היתה לי מעט תחושת צריבה ודמעות, וגם זה נעלם אחרי שנרדמתי לשעה). בשבוע הראשון צריך לישון ולהתקלח עם משקפי הפלסטיק שנותנים לכם, אבל אפשר לחפוף ראש כרגיל. אסור לשטוף פנים עם סבון. אסור כמובן לגעת ולשפשף את העיניים ובאופן כללי כדאי להיות עדינים איתן כמה שניתן כדי לא לחטוף מכות בטעות. כיוון שבשבוע הראשון אסור לשטוף את העיניים במקלחת אז כדי לנקות אותן משתמשים בצמר גפן רטוב ומנגבים בעדינות מלמעלה למטה, כשהעין סגורה כמובן. בתור מי שמאוד אוהבת להתקלח זה כנראה הדבר שהכי הציק לי אחרי הניתוח :-D
לפי הפרופ’, המקורות העיקריים לפגיעות בעיניים לאחר הניתוח הם ילדים, חיות מחמד ובזמן שמתלבשים, אז שימו לב ותהיו זהירים במיוחד בסיטואציות האלה. לנו כידוע יש שלושה חתולים ובלילות הראשונים השארנו את הקטן מביניהם מחוץ לחדר כיוון שהוא יכול לפעמים להתחיל לרוץ ולקפוץ לי על הראש באמצע הלילה. שתי המבוגרות יותר רגועות ולכן איתן לא חששנו.
בחודש הראשון אסור גם ללכת לים ולבריכה. אפשרי לחזור לעשות ספורט יומיים לאחר הניתוח, אך אם מדובר בספורט שבו הרבה אנשים מקובצים במקום קטן (למשל זומבה וכאלה) חשוב לשים לב שיש מרחב של לפחות יד ביניכן לבין מי שלידכן, כדי שלא תקבלו בטעות מכה לתוך העין. כנ”ל גם אם הולכים לבלות, לרקוד וכדומה. כן להמנע ממקומות אפופי עשן (פאבים למשל) בשבוע הראשון.
בימים הראשונים העיניים רגישות לאור ולכן חשוב להרכיב משקפי שמש טובים.
לעיניים יש נטייה ליובש אחרי הניתוח ולכן ניתן ורצוי להשתמש בדמעות מלאכותיות – הן מגיעות במעין קפסולות יומיות כאלה וכל אחת טובה ל-24 שעות. חשוב להשתמש בכאלו ולא בדמעות שמגיעות בבקבוק גדול כיוון שבבקבוקים הגדולים ישנו חומר משמר וזה פחות בריא לעיניים. בדמעות האלה משתמשים לפי הצורך – אפשר כל 5 דקות ואפשר פעמיים ביום. אני בשבוע הראשון מצאתי את עצמי משתמשת בהן אחת ל-2-3 שעות, בעיקר בשעות הערב כשהעייפות הורגשה בעיניים. הטיפות האלה אגב גם מומלצות לכל מי שיושב הרבה מול מחשב, ללא קשר לניתוח.
איפור – בשבוע הראשון לא שמים על הפנים כלום, גם לא קרם לחות. לאחר השבוע הראשון ניתן לאפר את הפנים עצמן – קרם לחות, מייק אפ וכדומה – אבל לא את העיניים. אחרי שבועיים, כשמסיימים את טיפות הסטרואידים, מותר לאפר את העפעפיים והגבות אך ללא מסקרה. מסקרה ניתן לשים אחרי ביקורת חודש לניתוח.
וזהו! בעת שאני מסיימת את כתיבת הפוסט עבר בדיוק שבוע לניתוח ואני מרוצה עד הגג. הראייה עוד לא מושלמת, יש ימים שיש טשטוש קל – מעין מריחה בקצוות – אבל זה נורמלי ויעבור עם הזמן, ובסך הכל אני רואה ומתפקדת ומאושרת עד הגג שעשיתי את ההחלטה הזו. מניחה שעוד חודש אם הכל ילך כשורה המצב יהיה אפילו יותר טוב. אני קוראת, יושבת מול מחשב, רואה טלוויזיה, מסתובבת בחוץ – כל זה בלי משקפיים, באמת שלא יכולתי אפילו לדמיין לעצמי את זה. לראשונה בחיי הבוגרים אני יודעת איך אני נראית בלי משקפיים. לראשונה בחיי בחרתי משקפי שמש וראיתי איך אני נראית כשאני איתן. לראשונה בחיי אני רואה מה אני לוקחת ליד כשאני נכנסת להתקלח. הכל חדש ומוזר אבל גם מרגש מאוד. הייתי אומרת שאני מצטערת רק על דבר אחד: שלא עשיתי את הניתוח יותר מוקדם. אבל בחיים לפעמים מגיעים לדברים כשמוכנים אליהם, ואני ללא ספק הגעתי מאוד מאוד מוכנה, אז לא אתחרט על מה שהיה אלא אשמח על מה שיהיה.
השתדלתי לפרט כמה שיותר ולכתוב על כל הדברים שהטרידו אותי לפני הניתוח, אבל אם יש לכן עוד שאלות שאתן חושבות שאוכל לעזור בהן – אנא אל תהססו ותכתבו לי, בתגובות או בפרטי. אני אשמח מאוד לנסות ולעזור מנסיוני כמה שאפשר ולעזור לכן לעשות את הצעד משנה החיים הזה.
**אני רוצה להודות להדר בסט שעזרה לי בצורה שלא תיאמן בהחלטה לעבור את הניתוח ובתהליך שלאחריו. לולא העזרה שלך והמוכנות לענות על כל שאלה, ולו הקטנה והטיפשית ביותר, כנראה לא הייתי עושה את זה. פשוט תודה.**
