אחת החברות הטובות שלי היא גם בת דודתי. האמהות שלנו הן אחיות והיו קרובות מאוד, וכתוצאה מזה גם אנחנו גדלנו ממש כמו אחיות. היינו מבלות שעות זו אצל זו, ישנות אחת אצל השנייה בכל הזדמנות ובאופן כללי מאוד מאוד קרובות
כשהיינו נערות אמא שלה, הדודה שלי, חלתה בסרטן השד.
בכמה שנים הראשונות היה נראה שהכל בסדר ושהיא החלימה. אבל בסופו של דבר הסרטן חזר, עם גרורות לריאות.
הפעם היא כבר לא יצאה מזה.
מה אפשר לומר לבחורה בת 23 שמאבדת את אמא שלה?
מה יכולתי לומר לאמא שלי, אחת הנשים החזקות שאני מכירה, כשראיתי אותה מתייפחת ללא שליטה על הקבר של אחותה?
אתמול התחיל בפייסבוק עוד אחד מהקמפיינים המטופשים האלה. הפעם הרעיון הוא להעלות אייקון של לב וכשכולם ישאלו מה זה לכתוב שזה להעלות מודעות לסרטן השד.
אין לתאר כמה שאני שונאת את זה.
סרטן השד (וסרטן בכלל) זה לא משחק פייסבוק ויראלי משעשע. ואני לא מכירה ולו אישה אחת שבאמת הלכה להבדק כתוצאה מהאייקונים והחידות המטופשות האלו.
אתן יודעות מה כן יעזור?
שתכתבו על החשיבות של ללכת להבדק. שתחלקו סיפורים אישיים. שתספרו שאתן כבר קבעתן תור ותעודדו אחרות לעשות כמוכן.
מאז שמלאו לי 30 אני הולכת אחת לשנה לבדיקה אצל כירורג שד. ממליצה אגב על ד”ר מושי שמחה בתל אביב. זו בדיקה של חמש דקות והיא מצילה חיים
מכירות “אחת מתשע”? אז זהו, שזה כבר מזמן לא ככה. המספרים מדברים היום על משהו כמו אחת משבע. אחת מכל שבע נשים שקוראות את הטקסט הזה יחלו בסרטן השד.
כרבע מהמאובחנות הן נשים צעירות, בגילאי 30-50. אל תחשבו שזו מחלה של נשים מבוגרות. אל תגידו “לי זה לא יקרה”.
ככל שהאבחון יהיה מוקדם יותר הסיכוי להחלים לחלוטין עולה.
אתן עוד כאן? לכו לקבוע תור עכשיו. החיים שלכן שווים את זה.
