הורים! כך לא תרעילו לילדים שלכם את הנשמה.

הפוסט הזה קשה לי לכתיבה. הוא מסתובב לי בראש כבר לא מעט זמן, מאז שקראתי את הרשומה המקסימה הזו של עידית אייזנר על הבת שלה, שהיא שמנמנה.
התחלתי לכתוב, ואז הפסקתי. הנושא הזה כל כך רגיש, הוא מעלה לי זכרונות לא טובים ובנוסף לזה חששתי שזה יראה קצת מתיימר. הרי אין לי ילדים משל עצמי, מה פתאום שאני “אחנך” הורים איך להתייחס לילדים שלהם?

ואז קרו שני דברים ששינו את דעתי. הראשון היה צילומים שארגנה קבוצה של חברות ושגם אני השתתפתי בהם. עזרתי לכמה בנות למצוא בגדים מהארון המפוצץ שלי לקראת הצילומים. אחת מהן באה אליי ומדדה כל מיני דברים. באופן טבעי חלק מהבגדים התאימו לה יותר, חלק פחות, כמו לכל אחת – אבל בהחלט היה עם מה לעבוד. אבל אז היא הגיעה הביתה, ואמא שלה אמרה לה שלא כדאי שהיא תיסע לצילומים, שגם ככה שום תמונה שלה במצבה הנוכחי לא תצא יפה.
אתן יכולות בכלל לדמיין מה זה עשה לבחורה הזו, שגם ככה היא עם בטחון עצמי נמוך מאוד…?

המקרה השני היתה פרסומם של הכתבה והסרטון האלו. הסרטון צולם כבר לפני כמה חודשים והצילומים היו מאוד ארוכים והרבה יותר מעמיקים ממה שרואים בסרטון. דיברתי המון על היחסים שלי עם אמא שלי ועל דימוי גוף ואיך שזה משפיע אחד על השני, וכשראיתי את הסרטון הצטערתי שרוב העניין הזה נחתך. התגובות שקיבלתי אליו העלו בי שוב את הצורך לדבר על הנושא הכואב הזה.
large

אז אמנם לפעמים אני מרגישה שקטונתי לתת עצות לאמהות. ומצד שני אני יודעת איך זה לחיות תחת התחושה המתמדת שלעולם לא אהיה מספיק רזה עבור אמא שלי. שלא משנה כמה מוכשרת, חכמה או יפה אהיה – תמיד יהיו הכמה קילוגרמים האלה שיפרידו בינינו (וזה לא משנה בכלל כמה. זה יכול להיות 5 וזה יכול להיות 50). אני יודעת מה התחושות האלה עושות לדימוי ולבטחון העצמי של ילדה ונערה מתבגרת, בדיוק בשנים שהיא כל כך צריכה את התמיכה הזו ואת הידיעה שהיא מספיק טובה. אני יודעת לאן זה יכול להגיע עם נשים ואנשים שלא היה להם את המזל שלי להתגבר על התחושות האלה ולצאת מזה.
ולכן אני מרשה לעצמי לנסח כאן כמה “כללים” שהייתי שמחה אם ההורים מביניכם היו לוקחים לתשומת ליבם. אני יודעת שרובכם לא עושים את הדברים האלו בשביל לפגוע או מתוך כוונה רעה, אלא מתוך דאגה. אבל מה שזה עושה בפועל לילדים שלכם זה לשרוף להם את הנפש והנשמה, לא פחות מזה.
6a00d8341bff0153ef01347ffc239e970c-600wi

אל תהפכו את המשקל לדבר היחיד אליו אתם מתייחסים בילדים שלכם.
הילד/ה שלכם יכולים להיות חכמים, מוכשרים, מצחיקים, טובי לב, יפים – ואתם תתייחסו רק למשקל. אל תתנו לילדים שלכם להרגיש שהם לא שווים כלום אם הם לא במשקל מסויים. תדעו להעריך את כל הדברים הטובים שיש בהם בלי קשר לזה. תנו להם ללמוד להעריך ולהתגאות בדברים הטובים שיש בהם ולא להרגיש שהם מוגדרים על ידי דבר אחד בלבד וגם ממנו לא מרוצים.
אגב, גם המשפט “את כל כך יפה, אם רק תורידי קצת במשקל תהיי מושלמת” אינו לגיטימי. הוא כורך את היופי והערך של הילדה במשקל שלה, ובסופו של דבר היא תבין שאין לה שום דרך להיות יפה אם היא לא תהיה במשקל מסויים.

תתיחסו לעצמכם יפה. הילדים שלכם קולטים את זה.
גם אם את לא אומרת מילה לילדה שלך על איך שהיא נראית אבל היא רואה אותך כל הזמן נאנחת שהשמנת, ומסתכלת במראה לא מרוצה, ומתלוננת על הישבן והבטן ומה לא – היא קולטת את זה. ילדים מבינים הרבה יותר ממה שחושבים, גם בגילאים צעירים, ויחס לא בריא של הורה אל הגוף שלו עצמו יחלחל גם אל הילדים. ילדה שאמא שלה כל הזמן לא מרוצה מעצמה, כל הזמן מתייסרת, כל הזמן עושה דיאטות – תלמד שזה המצב הטבעי וה”נכון” ושזה מה שגם היא צריכה לשאוף אליו (בלי קשר אגב להאם הילדה עצמה מלאה או לא).
chubby_child

אל תתנו לילדים שלכם להרגיש שהם לא יכולים לעשות משהו בגלל המשקל.
זה תקף לכל דבר – מריקוד בלט לטיפוס על עץ ומדוגמנות עד סנפלינג. יהיו מספיק אנשים לאורך חייהם שיגידו להם שהם לא יכולים לעשות משהו. אם אתם תתנו להם את הבטחון שהם כן יכולים – הם לפחות ינסו. נכון, לא תמיד הם יצליחו – כמו בכל דבר בחיים. אבל אסור לתת להם לגדול בהרגשה שעדיף שלא ינסו כי אין סיכוי שיצליחו ממילא.

אל תעליבו אותם.
זה אמור להיות כל כך ברור מאליו, לא? אז מסתבר שלא. יש לא מעט הורים שחושבים שאם יגידו לילדים שלהם “תראי איך את נראית” או “מי ירצה לגעת בך ככה” הם כל כך יעלבו שיחליטו לקחת את עצמם בידיים. יש לי חדשות בשבילכם: ב-99.9% מהמקרים לא רק שזה לא עובד אלא שזה יצלק את הילד קשות ויגרום לו להחלטות רעות בהמשך החיים. אני יכולה לספר על דוגמא קלה יחסית מאצלי: נשארתי במערכת יחסים לא טובה שנתיים יותר מדי כיוון שהיה לי ברור שאף אחד לא ירצה אותי (הרי זה מה שאמא שלי, הדמות שהכי אמורה לאהוב אותי, אמרה לי). אז כבר עדיף להשאר במערכת יחסים לא טובה מאשר בלי זוגיות בכלל, לא? ככה לפחות חשבתי.
אתם לא מבינים לאן מילים מכאיבות כאלה יכולות לדחוף את הילדים שלכם, אז אל תעשו בהם ניסויים.

אל תעשו איפה ואיפה בבית.
אני כמובן בעד שמירה על מזון בריא ואורח חיים בריא בבית. אבל – בין אם אתם עושים את זה ובין אם לא, אסור להחליט שילד אחד יאכל משהו אחד וילד שני משהו אחר. תחושת הקיפוח של ילד שכל המשפחה שלו אוכלת עוגה או צ’יפס ורק הוא לא יכול היא נוראית. ואם אתם חושבים שזה יגרום לו לאכול פחות ולרדת במשקל אז רוב הסיכויים שמה שיקרה במציאות זה שהילד הזה יאכל בהחבא, יקום בלילה למקרר או יחסוך את דמי הכיס שלו לקניית ממתקים וג’אנק פוד. ככה בדיוק מפתחים הפרעות אכילה.

Overweight Child Eating Junk Food --- Image by © moodboard/Corbis
Image by © moodboard/Corbis

תהיו קשובים ורגישים לרצונות האמיתיים של הילד/ה שלכם.
זה בסדר לנסות לעזור לילד/ה שלכם לרזות. אבל חשוב לוודא שזה נובע מהמקום הנכון – מהרצון האמיתי שלהם. חשוב לוודא שזה לא בגלל שהם מנסים לרצות אתכם, או בגלל שהם החליטו שהם רוצים להיות דוגמנים ומה שמפריד בינם למטרה הזו זה המשקל. חשוב גם שתוודאו שהמטרות ריאליות, ושרוב הנערות לא באמת יכולות להראות כמו הדוגמניות במגזינים, גם אם הן לא בעודף משקל בכלל.
והכי חשוב, לעשות כל דבר כזה בייעוץ מקצועי, ולא משנה כמה אתם יודעים על דיאטות וכמה כאלו עשיתם בחייכם. בהקשר הזה אני אשמח להמליץ על מרכזים כגון שפת האכילה וחופש מאוכל שלא מתמקדים רק בכמה הילד שוקל אלא עושים את מה שבאמת חשוב וצריך לעשות – לוודא שהילדים שלכם יהיו בריאים.

אל תכניסו אותם למעגל שממנו קשה לצאת.
למרות מה שכתבתי בסעיף הקודם – אני אישית חושבת שאלא אם מדובר בעניין בריאותי אקוטי עדיף להניח לילדים מדיאטות. כן לעודד אותם לפעילות גופנית ולאכילה בריאה – בהחלט! אבל לא לדיאטות. הסיבה היא שזה בקלות רבה יכול להתדרדר למעין מעגל שבו הם יורדים קצת, חוזרים ל”הרגלים הישנים”, עולים בחזרה פלוס תוספת, עושים שוב דיאטה וחוזר חלילה.
אני יכולה לספר מנסיוני האישי שאת הדיאטה הראשונה שלי עשיתי בגיל 11 (היום זה כבר נחשב גיל מאוחר, נראה לי). שקלתי 40 קילו, וכאמור לא באמת הייתי שמנה למרות שככה חשבתי. פשוט הייתי מפותחת לגילי. ירדתי 4 קילו והייתי נורא מרוצה מעצמי, אבל את שנות גיל ההתבגרות הבאות שלי ביליתי בדיאטות חוזרות ונשנות כשכל פעם אני יורדת ומעלה עוד קצת ממה שהייתי לפני. בגיל 18 כבר שקלתי כמעט 90 קילו. אני בטוחה לחלוטין שאם לא הייתי מכניסה את עצמי למעגל דיאטות ופשוט נותנת לגוף שלי להתפתח כפי שהוא כנראה שהייתי מסיימת את גיל ההתבגרות במשקל נמוך בהרבה.
teen_obesity_self_image270x270

תגרמו לילדים שלכם להרגיש יפים, לא משנה מה.
נכון שיופי זה לא הדבר הכי חשוב בעולם. אבל העובדות הן שבעולמנו הפטריארכלי לרוב הנשים חשוב להתפס כיפות, ולילדות קטנות ונערות זה קריטי אפילו יותר. מאז שהקמתי את הבלוג דיברתי עם עשרות, אם לא מאות, נשים וההבדל בבטחון העצמי בין כאלו שההורים שלהם השפילו והעליבו אותן לבין כאלו שאמרו להן תמיד שהן יפות, בכל משקל, צורה וגודל, פשוט מדהימים. כשאתם אומרים לילדה שלכם שהיא יפה אתם לא רק מחמיאים לה על הצורה החיצונית שלה אלא גם גורמים לה לגדול עם ביטחון עצמי גבוה יותר שיבוא אח”כ לידי ביטוי בדייטים, בראיונות עבודה ובתפקוד כללי. אתם גורמים לה להרגיש שהיא טובה כמו שהיא. אתם גורמים לה לדעת שהיא לא לבד בעולם ותמיד יהיו אנשים שיתמכו בה.

תהיו לצד הילדים שלכם.
אם אתם עושים כל מה שכתבתי עד כה אבל יש איזו דודה או סבתא שמוכרחה בכל פעם שאתם נפגשים להעיר “מה יהיה עם הילדה, היא כל הזמן עולה במשקל” או “תראי איזה פנים, רק חבל שהיא כל כך שמנה” – זה התפקיד שלכם להפסיק את זה. כמובן, אתם לא יכולים להגן על הילדים מפני החברה בכללותה והם יצטרכו ללמוד להתמודד עם דברים כאלה בכיתה, בחוגים או עם חברים. אבל במה שנוגע במשפחה זו האחריות שלכם להבהיר לצד השני – בצורה דיסקרטית או בפומבי – שזה לא מקובל. ואם אותו צד מסרב להבין – זה גם בסדר להחליט להפחית את תדירות הפגישות איתו. אמנם לדמות כזו אין אותה השפעה כמו לאמא או לאבא, אבל בכל זאת גם לדודה או סבתא יכולה להיות השפעה לא מבוטלת בכלל, במיוחד אם זו דמות שהילד מעריך ורוצה להדמות לה.
זו חובתם המוסרית של הורים להגן על הילדים שלהם. הרווח של הילד מהתחושה הזו שאמאבא מגנים עלי ויהיו מאחורי תמיד הוא פרייסלס. תחושת הביטחון הזו היא בדיוק מה שילד צריך כדי להתמודד בעולם בו השמנה היא החטא הנורא מכל.
eight-months_0002

אל תשנו את הילדים שלכם בשביל להתאים אותם לאיזשהו אידאל חברתי.
אל תשליכו את הרצונות שלכם על הילדים. אם את רצית להיות דוגמנית ולא עשית זאת, אל תכריחי את הילדה שלך לרזות כי אולי היא תהיה דוגמנית. דעו את ההבדל בין מה שנכון מבחינה בריאותית לבין מה ש”רצוי” מבחינה חברתית והסבירו אותו לילדים שלכם. נסו במידת האפשר להציג להם מודלים שונים של מבני גוף שכולם מקובלים, יפים ואהובים כפי שהם. היום בעידן הפייסבוק והמודעות לשונות זה אמור להיות יותר קל מבעבר.

אל תשימו ללעג אנשים שמנים.
גם אם זה כאילו על “אחרים”, הילדים שלכם שומעים, מבינים ומפנימים. כשאבא רואה טלוויזיה ואומר על איזה מנחה “איזו בטטה היא נהייתה” מה אמורה להרגיש בתו ששוקלת יותר מה”בטטה”? פשוט תמנעו מזה. זה גם יהפוך אתכם לאנשים טובים יותר כי לרדת על מישהו בגלל מראה חיצוני זה בעיקר עלוב.
141488-425x282-chubby-girl-in-sundress

כתבתי כל כך הרבה ובכל זאת אני מרגישה שיכולתי לכתוב עוד ועוד. האמת היא שזה באמת נושא כל כך מורכב, וכל אחת מאיתנו שהיתה שם, בין אם בתפקיד ההורה או בתפקיד הילד/ה, יודעת כמה זה קשה. אני מקווה שהרשימה הזו תוכל לעזור ולו במעט.
אשמח אם תשתפו את הפוסט ובנוסף אם תכתבו בתגובות את הסיפורים האישיים שלכן, החוויות וההתמודדויות שלכן עם להיות ילדות בעלות עודף משקל או אמהות לילדות כאלה.
תאהבו את עצמכן 3>
LoveYourself_3-1024x1024

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

נכתב ע”י
יותר מ- May Graff

Daily Outfit 7.1.16

היום לוק של שמלת עיפרון צמודה עם ג’קט מעל. השמלה מעט צמודה...
קרא/י עוד

9 Comments

  • ריגשת עד דמעות..
    אצלי המשפטים היו הפוכים, ה״את אוכלת כמו ציפור״ שכל חיי ניסיתי להפריח ולהוכיח כלא נכון. כל מורה או מכר של ההורים היו ישר מתעניינים ״מה, הילדה לא אוכלת? היא אנורקסית?״ ואמא שלי עד היום ממשיכה לומר שהייתי צריכה להיות גבוהה, לו רק הייתי אוכלת כמו שצריך…
    כל זה בלי קשר למה שהייתי אוכלת במציאות,כן? שהייתי אוכלת ואוכלת בלי רעב כבר רק כדי להוכיח לכולם שהם טועים.
    אז מכירה את זה טוב מאוד, גם אם מהצד השני. הלוואי והפוסט שלך יעזור ״להציל״ ילדות מהשיפוטיות הזאת תלויות המשקל, לכאן או לכאן ושיוכלו לגדול פשוט בריאות ומאושרות.

    • תודה לך!
      וזה כל כך נכון מה שכתבת. ילדים וילדות רזים עלולים לסבול מאותה שיפוטיות בדיוק. יש לי חברה טובה כזו שסבלה מזה שנים…

  • כל משפט זורק אותי חזרה לילדות שלי, ילדות שבא תמיד שמעתי ‘היא כל כך יפה אבל אם היא רק תרד במשקל…’ ילדות שבא סבא הם אלו שהיו מעירים ואמאבא לא עמדו על רגליים אחוריות להשתיק ולהגן. והיום כשאני אמא אני מזכירה לעצמי לומר לבת שלי כל היום שהיא יפה ומהממת ונכון שהיא עוד לא בת 3 אבל המשפטים ‘הרעים’ כל כך טבועים בי שאני צריכה לעבוד על עצמי לא לשחזר אותם ולומר לה אותם.

  • מיי, סיכמת פה את החיים שלי בערך. הדברים שאת כותבת כל כך נכונים – אני מבינה הכול ביתר שאת עכשיו, אחרי חוויה קשה בחיי, כשאני מחפשת את הדרך ללמוד לאהוב את עצמי באמת. למרות שבסה”כ נדמה לי שלא חוויתי יותר מידי בעיות עם דימוי הגוף שלי, למזלי, והיום אני מרגישה שאני אישה יפה, “זכיתי” במהלך חיי להמון הערות כפי שאת מתארת בכתבה – רובן חקוקות בי כמו צלקות קטנות. אין לי ספק שהן “תרמו” לכך שאין לי הערכה מספקת לעצמי, ועקב כך מצאתי את עצמי בסיטואציות נוראיות בהן אפשרתי לאנשים להתעלל בי. הדברים שכתבת הם בשבילי חיבוק חם לילדה הקטנה שבי, לפני ששרטו אותה :)
    את מדהימה. תודה לך.
    3>

  • תודה.
    אני מסכימה כמעט עם הכל, חוץ מדבר אחד – מעקב דיאטנית לא שווה דיאטה. מגיל 6 אני הולכת עם האמצעית לדיאטנית שסייעה לנו מאוד לשמור על כללי אכילה שעזרו לנו, להתאים אותם לכל בני הבית (עד לרגע שצץ כולסטרול גבוה בגיל ¥, זה כבר רק שלה). התזונאית בחוכמה ובנחת עזרה לחשוב על הכל ולמצוא את דרך המלך לכל המשפחה. אף פעם לא קראנו לזה דיאטה וזה לא היה דרסטי אף פעם.
    ועוד בעיה שלא כתבת עליה – בגדי ילדות לילדות שהן לא רזות וגבוהות. בגיל 10.5 להיות במידה s המשמעות היא שקונים לך בגדי נשים (בלית ברירה) וזה לא נכון ולא מתאים. אבל השנה לא מצאתי את החנות/חנויות המתאימות לנו.

  • כתבת מקסים, ריגשת אותי מאוד! 3>3>

    אני בכלל רווקה, אבל מרגישה שאני מזהה חלק מהמשפטים מהילדות.
    ומרגישה שגם בגילי ה”מופלג” (שנות ה20 בואכה 30) אני לפעמים חוזרת למקום הילדותי שצריך שמישהו מבחוץ יגיד לי “את מספיק יפה כמו שאת” ולא להתנות כל דבר בירידה במשקל.
    זה עצוב שעם כל הזהות המגובשת שלנו כמבוגרים, כשלפעמים נדמה שזה כבר לא מה שהיה בילדות כי כבר נבנה הבטחון העצמי, עדיין צריך להתמודד עם דברים כאלה מול החברה.

    תודה לך על הפוסט הזה3>

  • הי מאי. פוסט מצוין תודה רבה לך! בתור ילדה שמנמנה חוויתי כל כך הרבה ממה שתיארת – במיוחד ההערות של קרובי משפחה שאת המגעילות יותר אני זוכרת עד היום…
    עוד משהו שלא ציינת פה זה השיטה של “הילד לא אוכל מספיק – תדחפו לו אוכל – אוי הילד השמין למה הוא אוכל”. מוסר כפול של סבתות חסרות מוח – פשוט מטריף אותי…

  • יש לי בעיה הפוכה. אני בחורה רזה. ותמיד שמעתי הערות על כך. בעיקר מהמשפחה. והגדילה לעשות משהי שאמרה לי שכדי להתחתן אני צריכה להשמין קצת. שמעצי המון ביקורת מהמשפחה על איך אני נראית. יש לי שיער מתולתל, יבש מאד וקשה לסידור. בסעודות שבת בבוקר שמעתי המון ביקורת על איך השיער נראה. עם הזמן התייאשתי מלסדר את השיער בבוקר כי הוא יראה לא טוב. בזמן האחרון מצאתי פתרונות שעוזרים קצת. רז שימו לב ואל תעירו לילדים שלכם על המראה. אלא תקחו אותם לקנות בגדים יפים. לספר/ית טוב/ה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.