כצפוי, שבוע האופנה של ניו יורק שהסתיים לא מזמן היה המגוון ביותר עד כה מבחינת השתתפות של דוגמניות פלאס סייז.
לא פחות מ-65 הופעות של דוגמניות כאלו על המסלול נרשמו, לעומת 28 בשבוע האופנה הקודם, שהיה גם הוא שובר שיאים מבחינה זו.
בלא מעט תצוגות היתה דוגמנית פלאס סייז אחת (אנה סואי, The Blondes, רבקה מינקוף, TOME) וכמו כן היו לא מעט “תצוגות צד” שאינם שייכות לליין-אפ הרשמי, של מעצבים כמו מייקל קוסטלו, Miaou ועוד, שהציגו גם הם על דוגמניות גדולות לצד דוגמניות “רגילות”.
בפוסט זה אציג לכם את התצוגות המשמעותיות יותר בשבוע האופנה הניו יורקי מבחינת ייצוג מגוון מידות.
כריסטיאן סיריאנו
בשנים האחרונות סיריאנו הפך למפלטן הכמעט יחיד של כוכבות טלוויזיה וקולנוע שאינן במידה 0. בהתאם לכך הוא משלב בכל עונה יותר ויותר דוגמניות פלאס סייז בתצוגות שלו מקפיד שיהיו חלק משמעותי מתוכן. השנה הוא העלה למסלול 10 דוגמניות כאלו.
מייקל קורס
קורס, שבעונה שעברה העלה רק את אשלי גרהאם על המסלול מדוגמניות הפלאס סייז, “התקדם” השנה והשתמש בשתי דוגמניות. אני אישית מרגישה שאצלו עדיין מדובר בסוג של “כניעה לטרנד” ולא באמונה אמיתית שגיוון וייצוג שונה על המסלול הוא דבר חשוב. עם זאת, בתור אחד מהמעצבים האמריקאיים הבכירים, בכל זאת יש חשיבות ומשמעות להחלטה להציג דוגמניות גדולות, גם אם הייתי מעדיפה שיהיו יותר משתיים כאלו.
פרבל גורונג
גם בפרבל גורונג העלו שתי דוגמניות פלאס סייז שאחת מהן היא – הפתעה הפתעה – אשלי גרהאם.
כרומאט
בכרומאט הציגו 11 דוגמניות פלאס סייז, ובאופן מאוד משמח לא נמנעו מלתת להן לדגמן גם דגמים צמודים וחושפניים. כמו כן, בכרומאט לא מתייחסים למושג “פלאס סייז” כאל דוגמניות במידה 42-44 וזהו, וניתן היה לראות על המסלול שלהם מגוון הרבה יותר גדול שכלל גם דוגמניות במידות 48-50.
טרייסי ריס
ריס היא דוגמה למעצבת שנושא הגיוון האתני והגילאי היה משמעותי אצלה מתחילת הדרך. לאחרונה למרבה השמחה היא התחילה להכניס למשוואה גם גיוון במידות.
טוריד
השנה נעשתה היסטוריה קטנה כשלראשונה בתולדות שבוע האופנה נכללה בליין-אפ הרשמי שלו תצוגה של מותג שמיועד כולו למידות גדולות. טוריד היא אחת הרשתות הגדולות לפלאס סייז בארצות הברית עם מעל ל-400 חנויות. באופן טבעי בתצוגה שלהם כל הדוגמניות היו במידות גדולות ולכן אביא פה רק מדגם מהקולקציה שהוצגה.
בסך הכל, נראה שיש שיפור והתקדמות, גם אם איטית. אבל אני רוצה לדבר כאן על נקודה שרבים נוטים להתעלם ממנה.
כל התצוגות והמעצבים שדיברתי עליהם בפוסט זה – כולם נערכו בשבוע האופנה הניו יורקי. לעומת זאת בשבועות האופנה שבאים אחריו – של לונדון, מילאנו ופריז (שמתקיים ברגעים אלו ממש) – שקט ודממה בתחום הפלאס סייז. לא ראיתי אפילו דוגמנית אחת שאינה במידות ה”מקובלות” בעשרות תצוגות. יש מדי פעם כל מיני “תצוגות צד”, כמו זו שהתקיימה בלונדון של המותג Simply be, אבל שום דבר מהליין אפ הרשמי, ושום דבר מהמעצבים הגדולים והחשובים של שבועות האופנה האלו.
נראה שבעוד בארה”ב, בה מידת המכנסיים הממוצעת של נשים הולכת ועולה (במחקר האחרון שקראתי נאמר שהיא עומדת על 46-48), הגיעו למסקנה שחייבים להתמודד איכשהו עם הנושא – באירופה בוחרים עדיין להתעלם ממנו או לראות בו טרנד חולף.
כך שבסך הכל – למרות השיפור, יש עוד עבודה רבה.
