מבט לחייו של גבר שמן/אנונימי

שמי שניר (שם בדוי), ואני בן 23.

אני אוהב לחשוב על עצמי כבן אדם טוב. אני עוזר לאנשים, אצלי חבר זה משפחה, אני נאמן, חכם, מנהיג, מצחיק, לא מתחשבן, אהוב על ידי הסביבה ואוהב את הסביבה, מוצא את היופי בדברים הקטנים, מטפל בסבא החולה ועוד ועוד.

אך כל זה לא משנה לי. למה? כי אני שמן.

אסביר את עצמי, זה לא שאני מבטל את עצמי ואת תכונות האופי הטובות שלי לחלוטין, אבל השומן אצלי היה תירוץ מאוד גדול לשנאה עצמית, ועם זאת הגיע עיוורון כמעט מוחלט לכל הטוב שיש בי.

אם הייתן באות אליי לפני שנה ושואלות אותי, “שניר, כמה אתה אוהב את עצמך?” הייתי אומר “לאהוב את עצמי? מה? מי בכלל אוהב את עצמו?” לא האמנתי שזה בכלל משהו שאנשים חווים עם עצמם.

השומן השפיע עליי באופן מאוד ישיר, מאהבה עצמית ועד אהבה חיצונית, לא “קניתי” אף סוג של אהבה שהסבו לי, אפילו האהבה שקיבלתי מאמא (שאתן לא מכירות אותה, אבל היא פחות או יותר תלך עד סוף העולם פעמיים בשביל להביא לי כוס קפה שבטעות רמזתי שאני רוצה) – לא האמנתי שהיא אהבה אמיתית. ולמה? כי מדי פעם היא הייתה ממליצה על דיאטנית או מבקשת שאדאג לעצמי.

הייתי בטוח שהיא לא אוהבת אותי כי אני במשקל יתר, או שהיא חייבת לאהוב אותי כי היא אמא שלי, אבל היא לא תוכל לאהוב אותי באופן מלא עד שלא ארזה. משוגע לחשוב על זה היום, אבל זאת הייתה המציאות שלי למשך שנים.

אבא שלי, שהיה לי דמות ומופת עד בערך גיל 12, גם היה אדם שמן, אך אחרי שהוא עזב את המשפחה סיווגתי סופית גברים שמנים כאנשים עצלנים וחדלי אישים. כל כך עצלנים שאפילו במשפחה שלהם הם מתעצלים לטפל (גם פה עברה לי המחשבה שאולי קשה לו יותר לאהוב אותי כי אני שמן, ולכן הוא עזב), ואם אני גבר שמן – אני כנראה גם עצלן וחדל אישים.

היום אני מבין אחרת, שהוא עזב בגלל דברים אחרים, אבל זה סיפור ליום אחר.

השומן השתלט לי על החיים, ועם זאת – על התזונה, הייתי אוכל בלי אבחנה, וזה גם היה קל כי למען ה’, אף אחד לא אוהב את שניר. לא באמת, נכון…? אפילו שניר לא באמת אוהב את שניר, אז… למה בעצם ששניר יאהב וידאג לשניר?

לכל חדר שהייתי נכנס אליו, אוטומטית הייתי נכנס בעמדת נחיתות. כי “כולם רואים שאני שמן” אז כולם יודעים מה תכונות האופי שלי, שזה עצלן וחדל אישים. זו הייתה המחשבה שלי כמעט ב80 אחוז מכל הסיטואציות החברתיות שנכחתי בהן (מלבד כמה בודדות כמו משפחה או חברים וותיקים במיוחד).

שפל המדרגה שלי היה גם משקל השיא שלי, שאליו הגעתי בצבא (רב תודות למטבח הצבאי בקרייה שלא בחל באמצעים בסיוע לי להגיע למטרה הזו וטיגן כמעט כל פריט מזון שייצא ממפתן המטבח, המון תודה, לא הייתי מצליח בלעדיכם).

זה הגיע למצב לא יאומן, שבו בחורה שבאה ושמה כמעט את כל הרמזים בעולם כדי להראות לי שהיא מחבבת אותי (הצעד הבא היה לשים לי שלט חוצות מול הבית במילים מפורשות ותמונה של שנינו מתנשקים בפוטושופ), ועם כל זה, אני? לא האמנתי.

זה לא עזר לי שראיתי זוגות אחרים שבהם יש גבר שמן, פשוט אמרתי לעצמי “הוא בטח השמין תוך כדי מערכת היחסים” או “היא בטח בחורה של אחת למיליון שאוהבת אנשים שמנים, בחיים לא אמצא כזו”.

הרי איזה בחורה אוהבת גבר שמן? מי בכלל יכול לאהוב גבר שמן?

המשך סיפורו של שניר בחלק ב’
***
קרדיט לתמונה ראשית – http://foolscrusade.blogspot.com/2017/03/2017-fat-guy-rules.html