כבר מעל לשנה שאני מתכננת לכתוב פוסט כזה. מתכננת, חושבת, אבל לא פועלת.
הסיבה לזה לא ברורה עד הסוף אפילו לי עצמי: אני הרי הולכת לים בביקיני כבר שנים, אפילו העליתי תמונות שלי בבגדי ים שונים לרשתות החברתיות. אבל איכשהו תמיד הרגשתי שיש הבדל בין לצלם את עצמי בבגד ים בית בתאורה סלחנית לבין אשכרה לצאת לרחוב לעשות מזה פוסט, בתאורת יום מלאה ועם הרבה סקרנים מסביב.
השנה החלטתי שלא עוד התלבטויות, הפעם זה קורה. אני חושבת שהטריגר לכך היה עוד ועוד פוסטים של נשים ונערות ברחבי הרשת שסיפרו על כמה הן התביישו או מתביישות במראה שלהן, איך הן במשך שנים לא מעיזות לחשוף זרועות/רגליים וכדומה. וזה שובר לב, כי כמו שאני אומרת וחוזרת כל הזמן, החיים כל כך קצרים וצריך לנצל אותם עכשיו. רק לאחרונה נחשפתי לשתי מיתות של אנשים שמאוד הערכתי, צעירים בשנות ה-20 וה-30 שלהם. כולנו חושבים שלנו זה לא יקרה, אבל אי אפשר לדעת. ולכן אני מאמינה בלנצל את החיים עד הסוף **עכשיו**, ולא לחכות לשום דבר.
וככל שחשבתי על זה יותר הבנתי שהעניין הזה של בושה במראה שלך ממש לא ייחודי רק למלאות/שמנות. למעשה ככל שדיברתי עם נשים על הנושא הבנתי שלכל אחת יש את ה”שריטה” שלה שגורמת לה להתבייש. אחת רזה מאוד וחושבת שיש לה עצמות בולטות. אחרת לא אוהבת את סימני המתיחה שיש לה על החזה והבטן. שלישית חושבת שהיא לבנה מדי בשביל בגד ים, וכן הלאה וכן הלאה. ואני רוצה להגיד: די! לא עוד. מותר לכל אחת ואחת מאיתנו להנות בבגד ים, לא משנה בכלל איך היא נראית. ממה אנחנו מפחדות בעצם? מדעות של אנשים אחרים? למה שנמנע מעצמנו משהו בגלל דעה של מישהו שכנראה לא שווה בכלל שנתייחס אליו?
ואני חייבת לומר, באמת, שכשהלכנו לצלם את הפוסט ציפיתי לתגובות רעות, לירידות, צחוקים, לא יודעת מה. בפועל קיבלנו כל כך הרבה פרגון ותגובות חיוביות, נשים שעצרו אותנו ואמרו “כל הכבוד”, באחד המקרים אפילו מחאו לנו כפיים!
רוצה לומר, הרבה מהחששות האלה על “מה יגידו” הם בראש שלנו. אנחנו מפנימות כל כך את החששות והפחדים שלפעמים אנחנו הופכות אותם להרבה יותר גרועים מהמציאות.
לפני כמה שנים נסענו ליער השחור ורצינו ללכת לאחד מעשרות מעיינות המרפא והספא שיש שם. אני הייתי בטוחה שאמצא שם דוגמניות מהז’ורנלים מה שנקרא… בפועל, אלו היו בין המקומות הכי מגוונים אנושית שיצא לי להתקל בהן. נשים מבוגרות, צעירות, שמנות, רזות, מתוחות, מקומטות וכולי וכולי. רובן הסתובבו בעירום מלא (ככה זה שם) ואף אחד לא העיף מבט שני. זה היה פשוט טבעי, וזה גרם לי להבין שגם פה זה יכול להיות ככה. זה תלוי בעיקר בנו.
אז אני קוראת לכולכן ללכת לים, ללבוש בגד ים יפה ולהרגיש גאות במי ובמה שאתן! אם אתן רוצות אתן מוזמנות להצטרף לאתגר שלנו ולהעלות תמונות (בתגובות לפוסט או פשוט בעמוד הפייסבוק שלכן) עם בגד ים וההאשטאג #מותר_לי.
ככל שיהיו יותר כמוכן שיעשו את זה יהיו פחות מתביישות. ככל שהילדים שלכן יראו נשים כמוכן בכל הצורות והגדלים כך לדור הבא יהיה יותר קל. אם לא בשבילכן, עשו את זה בשבילם.
תודות גדולות לחנות דרגונפליי ולמנהלות המהממות שלה שאיפשרו לנו לשאול בגדי ים לצילומים. אם אהבתן את הדגמים תוכלו למצוא אותם, ועוד הרבה אחרים שלא צולמו, בחנות שלהם.
מי? Dragonfly
מה? הלבשה תחתונה ובגדי ים. מתמחים בהתאמה לחזה גדול.
כמה? 200-530 ש”ח.
איפה? בית אשל 22, שוק הפשפשים ביפו.
צילום: אפרת וייסמן
רוצה לא לפספס אף פוסט? הרשמי כאן.
מעוניינת שאעשה לך סטיילינג? השאירי פרטים בטופס ואחזור אלייך בהקדם.
מלכות!!
וואו וואו וואו! איזה יופי!