אתמול נכחתי בפאנל ותצוגת בגדים של המותג “פונט רומא” המשווק על ידי המשביר לצרכן.
היה פאנל מאוד מעניין. השתתפו בו הדוגמנית מעיין קרת, חוקרת האופנה ד”ר שוש רוז מרזל, הסופרת והעיתונאית ענת לב-אדלר, המנחה והמלהקת אמירה בוזגלו, הצלם וסוכן הדוגמניות עדי ברקן והעיתונאית רותם איזק, והוא עסק בשאלות של דימוי גוף, מידות ומה תפקידה של התקשורת בעניין.
עם חלק מהדברים שנאמרו הסכמתי מאוד, עם חלק פחות (למשל היתה טענה שעלתה מספר פעמים שמודל היופי נקבע על ידי מעצבי האופנה הגייז שמעדיפים נשים שנראות כמו נערים. אני לא אומרת שאין לזה משקל בכלל אבל לטעמי היום האשה הממוצעת לא מושפעת כל כך ממה שהיא רואה בתצוגות של דיור ושאנל – כמה נשים שאתם מכירים בכלל עוקבות אחרי זה? – אלא ממה שהיא רואה על שערי עיתונים, בפרסומות במגזינים ובטלוויזיה – ועל אלו אחראיות הרבה פעמים נשים דווקא).
בכל מקרה, דבר אחד עלה בבירור מכל יושבי הפאנל: ההבנה שהמצב הנוכחי לא יכול להמשך ולכן בחודשים האחרונים אנחנו רואים עוד ועוד יוזמות להחזיר מודל גוף שפוי ובריא יותר ובעיקר מגוון יותר – בין אם זה יוזמת ה”ללא פוטושופ” של ידיעות אחרונות, עדי ברקן שעובר בבתי ספר ומרצה על דימוי גוף והפרעות אכילה, יוזמות אינטרנטיות כמו הדפים של מלכוד 42, שוברות משקל ועוד ועוד. הנושא הגיע למעין נקודת רתיחה ואני רוצה לקוות שמכאן דברים ישתפרו.
לסיכום הדברים שנאמרו בפאנל קראו גם את הפוסט המצויין של חברתי המעצבת ענבל מימרן.
בהקשר של מותג האופנה פונט רומא, הוצגו לנו מספר לוקים שכל אחד מהם מוצג על מספר מידות, מ-38 עד 46. זה היה שיעור מרתק באיך בגד יכול להראות נפלא על מידה גדולה יותר בלי לחפש פתרונות מיוחדים וחנויות מיוחדות. אני באופן אישי חשבתי שחלק מהלוקים נראו הכי טוב דווקא על הדוגמנית היפהפייה והגדולה יותר, נעמה שטיין.
שוטטנו גם קצת בחנות בגן העיר (בניגוד לשאר הסניפים של פונט רומא שמוטמעים בתוך סניפי המשביר לצרכן, כאן מדובר בחנות שעומדת בפני עצמה).
בסך הכל – מאוד אהבתי את מה שראיתי. החנות מזמינה ומוארת והבגדים ממש “חייכו” אליי – הרבה צבע, בהיר, הדפסים שמושכים את העין. המידות מתחילות מ-38 ומגיעות ל-54, שזה טווח רחב מאוד אפילו ביחס לחנויות מידות גדולות ובטח ובטח לחנויות שלא מגדירות את עצמן ככאלו.
ומכיוון שלא יכול להיות שהכל רק טוב הגענו לחלק היותר בעייתי: המחירים. משיטוט בחנות ובדיקה של פריטים שאהבתי גיליתי שהמחירים המקוריים נוטים לצד הגבוה של הסקאלה, אפילו ביחס לחנויות מידות גדולות. שמלות רבות עלו באזור ה-500 ש”ח. ג’קטים באזור ה-400.
במחיר כזה כבר אפשר לקנות פריט של מעצבת ועוד להשאר עם עודף…
עם זאת, כשאנחנו היינו בחנות היה בה סייל של 50% על כמעט כל הפריטים. אז בסייל בהחלט אפשר למצוא שם בגדים שווים ויפים במחיר שלא יקרע את הכיס.
אגב, אם כבר מזכירים ג’קטים, היה שם מבחר מענג במיוחד של ג’קטים צבעוניים ומודפסים שממש ממש אהבתי. רק בחצי שנה האחרונה בערך התחלתי ללבוש כאלו ואין לתאר כמה שזה משדרג הופעה. עכשיו בקיץ חם מדי בשביל זה אבל בסתיו אחזור ללבוש כאלו במרץ.
הנה כמה תמונות של פריטים שאהבתי להתרשמות (מתנצלת מראש על איכות הצילומים הלא מדהימה. אני צלמת גרועה להפליא):
בקיצור – לא זול, אבל אחלה עיצובים ומאוד משמח שישנו מותג שמדבר לקשת רחבה של נשים (כמעט) בכל הגדלים. נסו לבדוק אותם בסיילים ומקווה שתמצאו דברים שווים.
איזה יופי!
תודה מיי :)
פעם ראשונה שאני שומעת על המותג הזה… שזה לא כ”כ מפתיע, כי אני והמשביר לצרכן לא חברים בכלל.
אני אוהבת מאוד את הגישה הזו שמותג אחד יכול לפנות למגוון של קהלי יעד, ובעיניי זה פחות עניין של משקל ויותר עניין של הגזרה עצמה. אני יודעת שעם הגזרה שלי אני יכולה למצוא הרבה בגדים שיחמיאו לי בחנויות “רגילות” [זתומרת, אם הם רק היו עולים עלי…], אני ממש לא מרגישה שאני צריכה איזושהי התאמה מיוחדת או פס ייצור נפרד.
אהבתי את הבגדים שצילמת, לצערי הם עדיין מחוץ לטווח המחיר שלי [כן… גם אחרי מבצעים :/ ]