אז איך זה להיות רווקה ושמנה? במילה אחת – כיף. בשתי מילים – לא כיף.
כדי להסביר למה אני מתכוונת אני אתחיל ברקע קצר. לא תמיד הייתי שמנה. בין התקופה הכי רזה בחיי הבוגרים להיום מפרידים קצת יותר מ 30 קילו.
הרווקה שהייתי פעם הייתה מאד מחוזרת. מגיל 12 הגיל בו התחיל לי המחזור והציצים שלי התחילו לגדול התחילו איתי בכל מקום – לרוב זה לא היה נעים לי.
לא היה נעים שהמורה ללשון בבית הספר היה מתחכך בי “כאילו בטעות”. לא היה נעים ללכת ברחוב ושאנשים מבוגרים צעקו לי בואי הנה מלכת היופי. לא נעים שהמפקד שלי בצבא זורק דברים על הרצפה ודרש ארים אותם רק כדי לבהות בתחת שלי. לא היה נעים לגלות שהבוס בן השישים בעבודה הראשונה שלי שחשבתי עליו כדמות סבא חביבה מפיץ עלי שמועות שאני חמה במיטה וניצל את העובדה שגורת חתולים נשכה ושרטה אותי שניסיתי לתת לה תרופה נגד תולעים ושיקר לכולם שהשריטות שלי זה ממנו כי אני אוהבת סקס קשוח. לא היה נעים שידידים שלי שאהבתי כמו אחים פתאום התוודו שהם מאוהבים בי וניסו לשלוח ידיים. לא היה נעים לפתוח כרטיס באתר הכרויות ולהיכנס אחרי כמה שעות ולמצוא מאות הודעות חרמניות למרות שלא הספקתי לכתוב כלום על עצמי ורק לשים תמונה צנועה. לא היה נעים ללכת למסיבה עם חברות וגברים זרים לא הפסיקו להידבק ולהציק עד כדי כך שזה מפחיד ללכת הביתה לבד כי מישהו מהם החליט לעקוב אחרי…
מצד שני ליופי ולרזון היו גם צדדים חיובים – תמיד קמו לי גברים בתחבורה ציבורית (למרות שאני לא סבתא) נכנסתי למסיבות בלי לשלם אף פעם, גברים שאני חיבבתי מיהרו לחבב אותי בחזרה, הצלחתי בעזרת חיוך להשיג דברים דיי בקלות כמו דחייה בהגשת עבודות, ביטול של דוחות תנועה וכו’.
תמיד חשבתי שככה זה החיים של כולם. חשבתי שההטרדות, ההצקות, זה שזרים קנו לי שתייה או נתנו לי מתנות וחילקו לי מחמאות הן משהו נורמטיבי זה חלק מלהפוך לאישה ושכולן עוברות את זה.
ואז בעקבות בעיה בריאותית התחלתי להשמין ולהשמין עוד קצת ואז להשמין עוד ממש טיפה והיום שקט דממה.
פעם לא יכולתי ללכת ברחוב מבלי שמישהו היה זורק הערה. היום אף אחד לא מעיר לי. פעם לא יכולתי ללכת לאירוע חברתי מבלי שתוך שניות הייתי מוקפת בזרים שרצו לדבר איתי ולהתחרות על תשומת הלב שלי. היום אני נכנסת לחדר ואף אחד לא מסתכל עלי. הפכתי לשקופה. ויש ימים שזה כיף לי. ממש כיף לי! לא להיות מוטרדת, מובכת, בלי הצקות מגברים זרים, אני מרגישה בטוחה במרחב וטוב לי!
מצד שני אם פעם יצאתי עם גברים סופר איכותיים, מצליחים, חכמים, יפים, מצחיקים, עשירים, נדיבים, טובי לב ומלאי אמביציה והרגשתי שהעולם הוא בופה של דברים טובים ואני רק צריכה לבחור, היום אני מוצאת את עצמי יוצאת עם בחורים שהם אולי לא הכי מוצלחים, וגם לא מאד יפים ואני מנסה (ומצליחה) למצוא בהם את הטוב והיפה אבל אז אחרי תקופה של וידוי אהבה לוהטים מצידם מסתבר שהם מתביישים בי כי אני לא רזה מספיק ונפרדים ממני…
והאמת שאני מרגישה אותו הדבר, אני אותה בחורה עם נפש עדינה, שאוהבת לצחוק מבדיחות (גם כאלו ישנות על שפן שעושה קניות בבית מרקחת…), חולה על סרטים בקולנוע, עושה בינג’ לסדרות, אוהבת להמציא מאכלים (מלאווח עם שוקולד זה הדבר), לארח חברים ולנסות למצוא את הטוב שבכל מצב… הגוף שלי הוא רק הכלי שמוביל את הנשמה היפיפייה שלי ממקום למקום.
ואני רק יכולה לקוות שיום אחד אני אמצא את האיש שיראה את זה ויאהב אותי בכל מידה.
***
רוצות לשתף בסיפור שלכן? לשלוח טור דעה על נושא שבוער בכן?
מוזמנות לכתוב ל-maywearit@gmail.com ואולי תהיו הבאות במדור.
