אני רוצה לפתוח את הפוסט הזה בדיסקליימר.
אני מודעת לביקורת שיש על התצוגה הזו מכל מיני כיוונים. עם חלקה אני אפילו מסכימה.
עם זאת, אני חושבת שיש חשיבות גדולה לקיום של תצוגה כזו בשבוע האופנה, ולכן בפוסט הזה אני בוחרת במודע לא להתייחס לביקורת הזו אלא לשני אספקטים בלבד:
א. הבגדים עצמם
ב. המשמעות של תצוגה כזו לקהילת הפלאס סייז.
אז נתחיל בבגדים. אנה העלתה בתצוגה קולקציה שהולמת היטב את טעם הקהל שלה – נשית מאוד, צבעונית במידה, מצד אחד מאמצת טרנדים ומצד שני לא הולכת איתם רחוק מדי. רואים שאנה מבינה ואוהבת את הגוף הנשי – הגזרות היו מחמיאות מאוד וגרמו לכל דוגמנית שעלתה על המסלול להראות במיטבה.
אמנם הקולקציה לא היתה חדשנית או פורצת דרך, אבל היא התאימה מאוד ל-DNA של המותג ולא נראתה כמו משהו שלא קשור אליו ונועד רק “לעשות שואו” בשבוע האופנה.
התצוגה התחלקה לשישה מוטיבים או “מחלקות” עיקריות:
אורבני – בגדים נינוחים וקז’ואליים בגזרות רפויות ובצבעים עירוניים של אפורים ושחורים. הדפס גיאומטרי שהזכיר בניינים כיכב במספר לוקים והופיע בשמלות מקסי, שמלות קצרות ובמכנסיים גבוהי מותן. (לצערי התמונות שנחתכו מהוידאו לא באיכות טובה במיוחד, אבל בסוף הפוסט תמצאו את התצוגה המלאה מצולמת ושם האיכות טובה בהרבה).
נשיות קז’ואלית – בגדים למי שרוצה לקחת את בגדי היומיום לרמה אחת גבוהה יותר. הרבה מוטיבים נשיים כמו הדפסי ורקמות פרחים, חצאיות טול וגזרות מדגישות מותניים. בלטה במיוחד שמלה צהובה עם ריצ’רץ’ שנראתה כמו המרענן רשמי של הקיץ.
בגדי ים – אמנם שלושה מתוך ארבעת בגדי הים שהוצגו היו שחורים, אבל הם היו כל כך יפים ומחמיאים שעוררו קריאות התפעלות לרוב. אין ספק שאם כבר בגדי ים שחורים ושלמים – אז לעשות אותם ככה.
ג’ינס – כשמו כן הוא. שמלות, חצאיות וטופים מג’ינס, בגזרות מצויינות.
בגדי ערב – בדים מנצנצים, שמלות מקסי דרמטיות וכל מה שצריך בשביל לדפוק הופעה באירוע או ביציאה בערב. שמלת הערב שלבשה אנה עצמה ושסגרה את התצוגה היתה לטעמי אחד ההיילייטים.
טרופיקנה – הסקציה החביבה עליי, שלא במפתיע. הדפסים פרחוניים משגעים בגזרות מתנפנפות ושופעות בד שעושות חשק לאיזה קוקטיל מאי-טאי על אי קריבי. דגם מוצלח במיוחד היה אוברול טרופי שלמרבה הצער הסיכוי שיהיה עליי טוב קטן להפליא.
ואחרי שסיימנו לדבר על הבגדים בואו נדבר קצת על המשמעות של תצוגת אופנה כזו, שמציגה נשים בכל המידות והגילאים, בשבוע האופנה התל אביבי.
ללא ספק – המצב האידאלי היה לו בכל תצוגת אופנה היו דוגמניות בשלל מידות, ולא תצוגה אחת שמוקדשת לכך. עם זאת, עדיין בעצם קיום התצוגה בבמה הזו יש אמירה נהדרת, של “אנחנו כאן ואנחנו לא הולכות מכאן, ולא ניתן לעולם האופנה להתעלם מאיתנו”.
לעתים נדמה שאנחנו מפגרים שנות אור אחרי שבועות האופנה בעולם. אולם בפועל, רק בשבוע האופנה הניו יורקי האחרון, זה שהסתיים ממש לפני כחודש, היה שיתוף משמעותי של דוגמניות פלאס סייז – וגם בו, זה לא היה בכל התצוגות אלא בתשע בלבד. בכל שבועות האופנה הבינלאומיים הקודמים היה מספר חד ספרתי של דוגמניות פלאס. אז במובן הזה אנחנו אמנם עוד לא עומדים באותה רמה עם שבוע האופנה הניו יורקי – שכן כלל דוגמניות כאלה בתצוגות “רגילות” – אבל אנחנו בהחלט צעד אחד או שניים בלבד מאחורה, ולא עשרות צעדים.
צריך לזכור שטרנדים כמעט תמיד מגיעים לפה באיחור של כמה עונות, כך שלא מפתיע שגם טרנד הפלאס סייז משתרך לו. ועם זאת אני אישית מאמינה ומקווה שהתצוגה של אנה תהיה טריגר למעצבים להכניס דוגמניות במגוון מידות כבר בעונה הבאה.
ברמה האישית אני חייבת לומר שאני פשוט התרגשתי בתצוגה, ואני יודעת שאני לא היחידה. לראות את הדוגמנית הראשונה שיצאה בבגד ים, אשה יפהפיה שצעדה בצעד בוטח בלי להסתיר דבר – זה היה רגע כה מעצים שכמעט קשה לי לנסח אותו במילים. וההמשך גרם לחיוך גדול לעלות לי על השפתיים – עוד ועוד דוגמניות, כולן במידות ובגילאים וממוצאים שונים, וכולן כל כך יפות ושייכות ולא נראות לרגע כאילו מקומן לא על המסלול הזה. זה היה פשוט נהדר ואני כל כך שמחה שחוויתי את זה. פשוט רציתי שזה לא ייגמר.
אז האם הכל מושלם? האם הגענו למנוחה ולנחלה? ממש לא. יש עוד המון לעשות ולהשתפר.
אבל האם נעשה פה צעד חשוב מאוד לקראת הכללת אופנת פלאס סייז ודוגמניות פלאס סייז בשבועות האופנה? לדעתי כן.
